הכתף היא אחת המפרקים המורכבים והגמישים ביותר בגוף, ומאפשרת מגוון רחב של תנועות כגון הרמה, סיבוב ודחיפה. האנטומיה של הכתף כוללת מספר עצמות, רצועות, גידים ושרירים, אשר פועלים יחד כדי לספק תפקוד טוב ויכולת תנועה גבוהה.
מבנה המפרק (עצמות, רצועות, גידים, קפסולה)
הכתף מורכבת מכמה עצמות מרכזיות:
ההומרוס (Humerus): עצם הזרוע, שהיא הארוכה ביותר בגוף, מתחברת במפרק עם ה-scapula (הסקפולה).
הסקפולה (Scapula): עצם הכתף, שמספקת תמיכה למפרק ומחוברת להומרוס.
הקלוויקל (Clavicle): עצם הבריח, המחברת בין הסקפולה לבין החזה, מהווה חלק מהמבנה המייצב של הכתף.
המפרק עצמו כולל מספר רכיבים חשובים:
קפסולה: שכבת סיבים שמקיפה את המפרק ומספקת יציבות.
רצועות: רצועות מייצבות שמחברות בין עצמות הכתף ומסייעות בשמירה על יציבות המפרק.
גידים: גידים המתחברים לשרירים שונים, כמו גיד הביספס וגיד השרוול המסובב (Rotator Cuff), תורמים לתפקוד תקין של המפרק.
תפקוד מכני וביומכני של הכתף
המפרק פועל כמפרק גולש (Ball-and-Socket Joint), המאפשר טווח תנועה רחב של 360 מעלות. התנועות העיקריות כוללות:
כיפוף (Flexion): תנועה שבה הזרוע מתקרבת לחזה.
יישור (Extension): תנועה שבה הזרוע מתרחקת מהגוף.
סיבוב פנימי וחיצוני: תנועות המאפשרות לזרוע להסתובב סביב ציר.
הרמה (Abduction): תנועה שבה הזרוע מועלת לצדדים.
הורדה (Adduction): תנועה שבה הזרוע מורדת לכיוון הגוף.
תפקוד מכני זה מאפשר לכתף לבצע פעולות יומיומיות, כמו הרמת משאות, זריקות, ודחיפות, ותורם לפעילות ספורטיבית מגוונת.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא כלי חשוב בשיקום והחזרת תפקוד הכתף לאחר פציעות. טיפול פיזיותרפי מסייע בשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. הפיזיותרפיסטים מעריכים את מצב הפציעה ומפתחים תוכנית שיקום אישית, הכוללת תרגילים לחיזוק השרירים הסובבים את הכתף, שיפור הגמישות ושיפור היציבות הכללית.
פריקות כתף הן פציעות שכיחות, במיוחד בקרב ספורטאים ואנשים העוסקים בפעילויות פיזיות אינטנסיביות. פריקות אלו מתרחשות כאשר ראש ההומרוס יוצא מהמקום במפרק הכתף, דבר שיכול להוביל לכאב חמור, חוסר תפקוד ומגבלות בתנועה. הפריקות יכולות להיות קדמיות או אחוריות, כל אחת עם מאפיינים שונים.
פריקה קדמית (Anterior Shoulder Dislocation)
פריקה קדמית היא הסוג הנפוץ ביותר של פריקת כתף, ומתרחשת כאשר ראש ההומרוס יוצא לכיוון קדימה מה-scapula.
תסמינים:
כאב חזק במפרק הכתף.
חוסר יכולת להזיז את היד או הזרוע.
עיוות במראה הכתף, עם אפשרות שהזרוע תיראה ממוקמת לא טבעית.
פריקה אחורית (Posterior Shoulder Dislocation)
פריקה אחורית מתרחשת כאשר ראש ההומרוס יוצא אחורה, והיא פחות נפוצה אך יכולה להיות קשה יותר לאבחון.
תסמינים:
כאב עז באזור הכתף.
חוסר יכולת להזיז את הזרוע.
קושי לשמור על יציבות הכתף.
אבחון ודימות
אבחון פריקות כתף מתבצע באמצעות בדיקה קלינית על ידי רופא, הכוללת הערכת תסמינים ובדיקת תנועתיות. בדיקות דימות כמו צילום רנטגן או MRI יכולות לשמש לאישור האבחנה ולבדיקת נזקים נוספים בעצמות או ברצועות.
טיפול שמרני (חבישות, פיזיותרפיה)
במקרים של פריקות פשוטות או כאשר יש חזרה של הכתף למקומה בצורה עצמאית, הטיפול יכול להיות שמרני:
חבישות: קיבוע הכתף באמצעות חבישות או סד, כדי למנוע תנועה מיותרת.
פיזיותרפיה: לאחר שהכאב פוחת, מתחילים בתהליך שיקום באמצעות פיזיותרפיה שמטרתו לשפר את טווחי התנועה ולחזק את השרירים הסובבים את הכתף.
שיקום לאחר פריקה
שיקום לאחר פריקת כתף הוא תהליך חשוב להחזרת תפקוד המפרק. תהליך השיקום כולל:
חיזוק השרירים: תרגילים שמטרתם לחזק את שרירי הכתף ולהחזיר את יציבות המפרק.
שיפור טווחי התנועה: תרגילים לשיפור הגמישות והיכולת להזיז את הכתף.
ניתוחי בנקרט (Bankart) וניתוחים לתיקון פריקות חוזרות
במקרים של פריקות חוזרות, כאשר יש נזק ללברום או למבנים אחרים במפרק, עשוי להיות צורך בניתוח:
ניתוח בנקרט: ניתוח לתיקון הלברום והחזרת יציבות המפרק.
שיקום לאחר ניתוח: כולל פיזיותרפיה ממוקדת לשיפור תפקוד הכתף והחזרת המטופל לפעילות יומיומית או ספורטיבית.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא חלק קרדינלי בתהליך השיקום לאחר פריקות כתף. הטיפול מסייע בהפחתת הכאב, שיפור התפקוד הכללי של המפרק, ומפחית את הסיכון לפציעות חוזרות. תוכנית טיפול מותאמת אישית יכולה להבטיח חזרה בטוחה לפעילות ספורטיבית ולשיפור איכות החיים.
תסמונת הצביטה בכתף היא מצב נפוץ שמתרחש כאשר יש חיכוך בין ראש ההומרוס לבין המבנים הסמוכים במפרק הכתף, כגון הלברום והקפסולה. מצב זה יכול להוביל לדלקת, כאב ולמגבלות בתנועה.
תסמונת התפס הקדמית
תסמונת התפס הקדמית מתפתחת כאשר ראש ההומרוס נוגע בלברום או ברצועות כאשר הזרוע מונחת או מורמת. זהו מצב שכיח בקרב ספורטאים או אנשים העוסקים בפעילויות שדורשות הרמת הידיים מעל לראש.
תסמינים:
כאב בחלק הקדמי של הכתף.
חוסר נוחות כאשר מרים את היד או מסובב את הזרוע.
קושי בביצוע פעולות יומיומיות כמו הרמת חפצים או זריקות.
תסמונת הצביטה הכרונית
תסמונת הצביטה הכרונית מתרחשת כאשר יש חיכוך מתמשך על הרקמות הרכות, leading to chronic inflammation and pain. מצב זה נגרם לרוב משימוש יתר, תנועות חוזרות ונשנות או פעילות פיזית אינטנסיבית.
תסמינים:
כאב ממושך שיכול להחמיר עם הזמן.
מגבלה בטווח התנועה של הכתף.
תחושת נוקשות.
טיפולים שמרניים
הטיפול השמרני בתסמונת הצביטה כולל:
פיזיותרפיה: תוכנית טיפולית הממוקדת בשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים הסובבים את הכתף והפחתת הכאב. תרגילים יכולים לכלול מתיחות, חיזוקים ושיפור הגמישות של השרירים.
שינויי תנועה: התאמת טכניקות ספורטיביות או יומיומיות כדי להפחית את העומס על הכתף ולמנוע חיכוך מיותר.
ניתוחי ארתרוסקופיה
במקרים שבהם הטיפול השמרני לא מצליח, ייתכן שיהיה צורך בניתוח ארתרוסקופיה. במהלך ניתוח זה, המנתח מסיר את הרקמות הדלקתיות ומבצע תיקונים על המבנים הפגועים במפרק.
שיקום לאחר ניתוח – השיקום לאחר ניתוח ארתרוסקופיה כולל פיזיותרפיה ממוקדת לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. זהו תהליך הדרגתי שכולל תרגילים ספציפיים להחזרת תפקוד הכתף.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא קריטית בשיקום לאחר תסמונת הצביטה. טיפול פיזיותרפי מסייע בשיפור התפקוד הכללי של הכתף, הפחתת הכאב ושיפור היציבות. תרגילים מותאמים אישית יבטיחו חזרה בטוחה לפעילות יומיומית או ספורטיבית וימנעו הישנות של התסמונת.
קרעים בגידי השרוול המסובב הם פציעות שכיחות בכתף, הנגרמות לרוב מעומס יתר, פגיעות טראומטיות או תהליכים ניווניים. השרוול המסובב מורכב מארבעה גידים עיקריים: הסופרהספינטוס, אינפרהספינטוס, טרס מינור וסאבסקפולריס, וכל אחד מהם משחק תפקיד חיוני בתפקוד המפרק ובתנועת היד.
קרע חלקי או מלא בגיד הסופרהספינטוס, אינפרהספינטוס, טרס מינור וסאבסקפולריס
קרע חלקי: נזק חלקי לגיד, שבו סיבי השריר נמתחים או נקרעים, אך הגיד עצמו נשאר מחובר לעצם.
קרע מלא: נזק מלא לגיד, שבו הגיד נקרע לחלוטין, מה שמוביל לחוסר תפקוד של השריר ולכאבים משמעותיים.
גורמים
קרעים בגידי השרוול המסובב יכולים להיגרם ממגוון סיבות:
פציעות טראומטיות: חבלות ישירות או נפילות על הכתף.
עומס יתר: תנועות חוזרות על עצמן, במיוחד אצל ספורטאים או אנשים העוסקים בעבודה פיזית.
תהליכים ניווניים: ירידה בתפקוד של הגידים עם הגיל.
טיפולים שמרניים
הטיפול השמרני כולל:
פיזיותרפיה: תוכנית טיפולית לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים הסובבים את הכתף והפחתת הכאב. תרגילים יכולים לכלול מתיחות, חיזוק ושיפור הגמישות של השרירים.
נוגדי דלקת: תרופות נוגדות דלקת עשויות לשמש להקלת הכאב ולהפחתת הדלקת.
ניתוחי ארתרוסקופיה לתיקון הקרע
במקרים שבהם הטיפול השמרני אינו מצליח או כאשר קיימת פגיעה משמעותית בגיד, ייתכן שיהיה צורך בניתוח ארתרוסקופיה. במהלך ניתוח זה, המנתח מתקן את הקרע בגיד ומחזיר את הגיד למקומו.
שיקום לאחר ניתוח – השיקום לאחר ניתוח ארתרוסקופיה כולל פיזיותרפיה ממוקדת לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. תהליך השיקום חשוב מאוד להחזרת התפקוד המלא של הכתף.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא מרכיב קרדינלי בשיקום לאחר קרעים בגידי השרוול המסובב. הטיפול מסייע בשיפור התפקוד הכללי של הכתף, הפחתת הכאב וחיזוק השרירים. פיזיותרפיסטים עובדים עם המטופלים כדי לפתח תוכנית שיקום מותאמת אישית שתשפר את איכות החיים ותמנע פציעות חוזרות.
שברים בכתף הם פציעות חמורות שעלולות להתרחש כתוצאה מטראומה ישירה, נפילה או חבלה קשה. השברים יכולים להשפיע על מבנים שונים באזור הכתף, כולל עצם הבריח (Clavicle) וראש ההומרוס (Proximal Humerus). כל סוג של שבר דורש טיפול מדויק ושיקום מותאם כדי להחזיר את תפקוד המפרק.
שבר בעצם הבריח (Clavicle Fracture)
שבר בעצם הבריח הוא אחד השברים השכיחים ביותר באזור הכתף, במיוחד אצל ילדים וספורטאים.
תסמינים:
כאב חזק במרכז הכתף.
נפיחות באזור השבר.
חוסר יכולת להזיז את הזרוע או הכתף.
טיפולים שמרניים (קיבוע, מנוחה)
במקרים רבים, שבר בעצם הבריח ניתן לטיפול שמרני:
קיבוע: שימוש בחבישות או בסדים לקיבוע הזרוע כדי למנוע תנועה מיותרת.
מנוחה: הפסקת פעילות גופנית להקל על הלחץ על השבר ולסייע בתהליך ההחלמה.
ניתוחים (שחזור וקיבוע)
במקרים של שברים מורכבים או כאשר יש תזוזה משמעותית של העצמות, יש צורך בניתוח לשחזור הקיבוע:
שחזור: החזרת העצמות למקומן בעזרת פלטות וברגים.
קיבוע: ייצוב השבר בעזרת מכשירים מתקדמים.
שבר בראש ההומרוס (Proximal Humerus Fracture)
שבר בראש ההומרוס הוא פציעה חמורה המתרחשת לעיתים קרובות אצל מבוגרים, במיוחד לאחר נפילות.
תסמינים:
כאב חזק בחלק העליון של הזרוע.
נפיחות באזור השבר.
קושי להזיז את היד או הזרוע.
אפשרויות טיפול שמרני וניתוחי
הטיפול בשבר בראש ההומרוס יכול לכלול:
טיפול שמרני: קיבוע בעזרת חבישות או סדים, מנוחה, ושיקום באמצעות פיזיותרפיה לאחר שהשבר מתייצב.
ניתוח: במקרים חמורים, ייתכן שיהיה צורך בניתוח להחזרת העצם למקום וקיבוע באמצעות פלטות וברגים.
שיקום לאחר קיבוע ושיקום לאחר ניתוח
לאחר קיבוע או ניתוח, תהליך השיקום חיוני להחזרת התפקוד:
שיקום לאחר קיבוע: כולל פיזיותרפיה לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב.
שיקום לאחר ניתוח: תהליך השיקום דורש עבודה אינטנסיבית לשיפור התנועתיות והחזרת תפקוד מלא לכתף.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא קריטית בשיקום לאחר שברים בכתף. הטיפול מסייע בהחזרת התפקוד המלא של המפרק, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. טיפול פיזיותרפי מתאים יכול לשפר את איכות החיים ולמנוע בעיות עתידיות.
אי יציבות בכתף היא מצב רפואי שבו המפרק אינו מצליח לשמור על יציבותו, מה שיכול להוביל לפריקות חוזרות או תחושת חוסר יציבות במהלך תנועות שונות. אי-יציבות זו יכולה להתפתח לאחר פציעות, טראומות או כאפקט של תהליכים ניווניים.
אי יציבות קדמית
אי-יציבות קדמית מתרחשת כאשר ראש ההומרוס יוצא ממקומו לכיוון קדימה. זהו סוג אי-יציבות שכיח, במיוחד לאחר פריקות כתף.
תסמינים:
כאב בחלק הקדמי של הכתף.
תחושת חוסר יציבות כאשר מרים את היד או מסובב את הזרוע.
סיכון לפריקות חוזרות.
אי יציבות אחורית
אי-יציבות אחורית מתרחשת כאשר ראש ההומרוס יוצא לכיוון אחורה. סוג זה של אי-יציבות פחות נפוץ ומקובל בעיקר באנשים עם פציעות טראומטיות.
תסמינים:
כאב חזק במפרק הכתף.
קושי לשמור על יציבות במהלך תנועות.
חוסר נוחות בעת הרמת היד.
אי יציבות רב כיוונית (Multidirectional Instability – MDI)
אי-יציבות רב-כיוונית מתרחשת כאשר המפרק אינו יציב בשני הכיוונים (קדמי ואחורי) או אפילו יותר. מצב זה נפוץ יותר אצל ספורטאים ובמיוחד אצל אנשים עם גמישות יתר.
תסמינים:
חוסר יציבות כללי בכתף.
כאב ממושך, במיוחד במהלך תנועות מסוימות.
תחושת כאב מתמשכת שאינה נעלמת.
טיפולים שמרניים (פיזיותרפיה, חיזוק שרירי מייצבים)
הטיפול השמרני באי-יציבות כתף כולל:
פיזיותרפיה: תוכנית טיפולית הממוקדת בשיפור יציבות המפרק, חיזוק השרירים המייצבים ושיפור טווחי התנועה. תרגילים כוללים חיזוק של שרירי הכתף והשרירים הסובבים את המפרק.
חיזוק שרירי מייצבים: תרגילים שמיועדים לחיזוק השרירים הפנימיים והחיצוניים של הכתף, כמו גם השרירים המייצבים של הגב והצוואר.
ניתוחים לתיקון אי יציבות
במקרים שבהם הטיפול השמרני אינו מצליח, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לתיקון אי-יציבות הכתף. הניתוח כולל בדרך כלל תיקון של הרצועות והלברום כדי לשפר את יציבות המפרק.
שיקום לאחר ניתוח – השיקום לאחר ניתוח כולל פיזיותרפיה אינטנסיבית לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. תהליך זה חיוני להחזרת תפקוד המפרק ולמניעת אי-יציבות חוזרת.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא קריטית בשיקום לאחר אי יציבות כתף. הטיפול מסייע בהחזרת התפקוד המלא של המפרק, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. טיפול פיזיותרפי מתאים יכול לשפר את איכות החיים ולמנוע בעיות עתידיות.
תסמונת SLAP מתארת קרע בלברום העליון של המפרק, שהיא פציעה שיכולה להתרחש בעקבות טראומה ישירה או שימוש יתר. הלברום הוא רצועת סחוס שמקיפה את החלק הפנימי של המפרק ומסייעת בשמירה על יציבותו.
קרע בלברום העליון
קרע בלברום העליון (SLAP Tear) יכול להתרחש במספר מצבים:
פציעות ספורט: תנועות פתאומיות כמו זריקות או דחיפות עשויות לגרום לקרע.
עומס יתר: תנועות חוזרות על עצמן, כמו בשחייה או ספורט גולף, עלולות להוביל לדלקת ולקרעים.
אבחון קליני ודימות (MRI)
אבחון תסמונת SLAP מתבצע באמצעות:
בדיקה פיזית: רופא אורטופד יערוך בדיקה מקיפה, כולל שאלות על ההיסטוריה הרפואית והפעילות הספורטיבית.
דימות: בדיקות דימות כמו MRI או אולטרסאונד יכולות לסייע באישור האבחון ובזיהוי הקרע.
טיפולים שמרניים (פיזיותרפיה)
במקרים רבים, הטיפול השמרני בתסמונת SLAP כולל:
פיזיותרפיה: טיפול פיזיותרפי המתמקד בשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים הסובבים את הכתף והפחתת הכאב. התוכנית יכולה לכלול תרגילים לשיפור הגמישות וחיזוק השרירים המייצבים.
תרופות נוגדות דלקת: שימוש בתרופות לא סטרואידיות להפחתת הכאב והדלקת.
ניתוחי ארתרוסקופיה לתיקון הקרע
במקרים שבהם הטיפול השמרני אינו מצליח או כאשר יש נזק משמעותי בלברום, ייתכן שיהיה צורך בניתוח ארתרוסקופיה:
תהליך הניתוח: במהלך ניתוח זה, המנתח יתקן את הקרע בלברום בעזרת מכשירים זעירים.
שיקום לאחר ניתוח: לאחר הניתוח, תהליך השיקום כולל פיזיותרפיה ממוקדת לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. תהליך השיקום חיוני להחזרת התפקוד המלא של הכתף.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא קריטית בשיקום לאחר תסמונת SLAP. הטיפול מסייע בהפחתת הכאב, בשיפור התפקוד הכללי של המפרק ובמניעת פציעות חוזרות. תוכנית טיפול מותאמת אישית יכולה להבטיח חזרה בטוחה לפעילות יומיומית או ספורטיבית.
פגיעות בגידי הביספס והדלטואיד
פגיעות בגידי הביספס והדלטואיד בכתף הן תופעות נפוצות העלולות להיגרם מעומס יתר, פגיעות טראומטיות או תהליכים ניווניים. הגידים משחקים תפקיד מרכזי בתפקוד התקין של הכתף, ולכן פגיעות בהם עשויות לגרום לכאב, חוסר תפקוד ומגבלה בתנועה.
דלקת בגיד הביספס (Biceps Tendinitis)
דלקת בגיד הביספס מתרחשת כאשר יש דלקת בגיד שמחבר את שריר הביספס (Biceps Brachii) לעצם ההומרוס. מצב זה יכול להיגרם כתוצאה מעומס יתר, תנועות חוזרות על עצמן, או פציעות טראומטיות.
תסמינים:
כאב בחלק העליון של הזרוע ובסמוך לכתף.
כאב המוחמר במהלך פעולות כמו הרמת משקלים או סיבוב היד.
תחושת נוקשות והגבלה בטווחי התנועה של הכתף.
טיפולים שמרניים (הזרקות, פיזיותרפיה)
הטיפול בדלקת בגיד הביספס כולל:
הזרקות קורטיקוסטרואידים: עשויות לשמש להקלת הכאב ולצמצום הדלקת באזור.
פיזיותרפיה: תוכנית טיפולית הממוקדת בשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. תרגילים יכולים לכלול מתיחות, תרגילים לחיזוק השרירים הסובבים את הכתף, וטכניקות להפחתת כאב.
ניתוחי טנודסיס (Tenodesis)
במקרים חמורים, כאשר הטיפול השמרני לא מצליח להקל על התסמינים, ייתכן שיהיה צורך בניתוח טנודסיס. במהלך ניתוח זה, המנתח מסיר את החלק הפגוע של הגיד ומחבר את הגיד שוב למקומו על העצם, כדי לשפר את התפקוד ולהפחית את הכאב.
דלקת בגיד הדלטואיד
דלקת בגיד הדלטואיד מתרחשת כאשר יש דלקת או נזק לגיד המחבר את שריר הדלטואיד (Deltoid Muscle) לעצם ההומרוס.
תסמינים:
כאב באזור הכתף, במיוחד בעת הרמת הזרוע.
חוסר נוחות במהלך פעולות יומיומיות כמו לבוש או הרמת משאות.
שיקום שמרני
הטיפול בדלקת בגיד הדלטואיד כולל:
מנוחה: הפסקת פעילות גופנית להקל על העומס על הגיד.
פיזיותרפיה: טיפול לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים המייצבים של הכתף והפחתת הכאב.
ניתוחים במקרים עמידים
במקרים שבהם הטיפול השמרני לא מצליח, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לתיקון הדלקת או הנזק לגיד.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא חלק קרדינלי בשיקום פגיעות בגידי הביספס והדלטואיד. הטיפול מסייע בהפחתת הכאב, בשיפור התפקוד הכללי של הכתף ובמניעת פציעות חוזרות. תוכנית טיפול מותאמת אישית יכולה להבטיח חזרה בטוחה לפעילות יומיומית או ספורטיבית.
שחיקה ופגיעות סחוסיות בכתף הן בעיות רפואיות שיכולות להוביל לכאב, חוסר נוחות והגבלה בתנועתיות. הסחוס במפרק הכתף משמש כבולם זעזועים ומסייע לשמור על תנועה חלקה. כאשר הסחוס נשחק או נפגע, זה יכול להוביל לדלקת מפרקים ניוונית (אוסטיאוארתריטיס) ולתסמינים כרוניים.
אוסטיאוארתריטיס של מפרק הכתף (Glenohumeral Osteoarthritis)
אוסטיאוארתריטיס היא מחלה ניוונית של המפרק, שבה הסחוס המצפה את קצות העצמות נשחק בהדרגה. מצב זה יכול להיגרם כתוצאה משחיקה טבעית עם הגיל, פגיעות קודמות או עומס חוזר על המפרק.
תסמינים:
כאב במפרק הכתף, בעיקר בעת תנועה.
נוקשות במפרק, במיוחד לאחר מנוחה ממושכת.
קושי בביצוע פעולות יומיומיות כמו הרמת יד או זריקות.
טיפולים שמרניים (תרופות, פיזיותרפיה)
הטיפול השמרני באוסטיאוארתריטיס כולל:
תרופות נוגדות דלקת: תרופות כמו NSAIDs יכולות להקל על הכאב ולהפחית דלקת במפרק.
פיזיותרפיה: טיפול פיזיותרפי חשוב לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים הסובבים את הכתף והפחתת הכאב. תרגילים יכולים לכלול מתיחות, תרגילים לחיזוק והדרכת טכניקות לשיפור תפקוד.
החלפת מפרק כתף מלאה (Total Shoulder Replacement – TSR)
במקרים חמורים שבהם הטיפול השמרני אינו מצליח להקל על הכאב או לשפר את התפקוד, ייתכן שיהיה צורך בניתוח החלפת מפרק כתף מלאה. במהלך הניתוח, המנתח מסיר את החלקים הפגועים במפרק ומחליף אותם במפרק מלאכותי.
החלפה הפוכה של מפרק הכתף (Reverse Total Shoulder Replacement)
בחלק מהמקרים, במיוחד כאשר יש נזק משמעותי לשרירי השרוול המסובב, עשוי להיות צורך בניתוח החלפה הפוכה, שבו המנתח מחליף את המבנים במפרק בסדר הפוך. בניתוח זה, ראש ההומרוס מוחלף בכדורית, וה-scapula מוחלפת בגרם בצורת כוס. זה מאפשר שימוש בשרירים חלופיים כדי לשפר את היציבות והמנוע.
שיקום לאחר ניתוחי החלפת כתף
לאחר ניתוחי החלפת כתף, תהליך השיקום כולל:
פיזיותרפיה אינטנסיבית: לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב.
תוכנית תרגילים מותאמת: התמקדות בתרגילים שיכולים לעזור להחזיר את המפרק לתפקוד מלא ולהבטיח חזרה לפעילות יומיומית.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה
פיזיותרפיה היא קריטית לשיקום לאחר פגיעות סחוסיות ושחיקה בכתף. הטיפול מסייע בהפחתת הכאב, בשיפור התפקוד הכללי של המפרק, ומפחית את הסיכון לפציעות חוזרות. טיפול פיזיותרפי מתאים יכול לשפר את איכות החיים ולמנוע בעיות עתידיות.
תסמונת “כתף קפואה”, הידועה גם בשם דלקת קפסולרית דבקית (Adhesive Capsulitis), היא מצב המוביל לכאב וחוסר תפקוד במפרק הכתף. במצב זה, הקפסולה הסובבת את המפרק מתהדקת וגורמת להגבלה משמעותית בטווחי התנועה.
שלבי הפציעה (קיפאון, שחרור)
תסמונת הכתף הקפואה מתפתחת בדרך כלל בשלושה שלבים:
שלב הקיפאון (Freezing Stage): בשלב זה, ישנה ירידה בטווחי התנועה ותחושת כאב הולכת ומתרקמת. הכאב יכול להיות חזק ולעיתים גם בלילה.
שלב השיא (Frozen Stage): בשלב זה, הכאב עשוי להתמזער, אך ישנה הגבלה חמורה בטווחי התנועה, והיכולת להזיז את הכתף מצטמצמת מאוד.
שלב השחרור (Thawing Stage): בשלב זה, ישנה חזרה הדרגתית של טווחי התנועה, אך התהליך עשוי להימשך חודשים ואף שנים.
טיפולים שמרניים (פיזיותרפיה, מתיחות)
הטיפול בתסמונת כתף קפואה כולל:
פיזיותרפיה: טיפול פיזיותרפי חשוב לשיפור טווחי התנועה, כולל מתיחות ותרגילים לחיזוק השרירים הסובבים את הכתף. הפיזיותרפיסטים מתמקדים בטיפול לשיפור הכאב והגברת גמישות המפרק.
מתיחות: מתיחות יומיות עשויות לעזור לשמור על טווחי התנועה ולמנוע הידוק נוסף של הקפסולה.
אפשרות ניתוחית (שחרור ארתרוסקופי)
במקרים שבהם הטיפול השמרני אינו מצליח, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לשחרור המפרק. במהלך ניתוח זה, המנתח משתמש בטכניקות זעירות פולשניות (ארתרוסקופיות) לשחרר את הקפסולה המהודקת ולשפר את טווחי התנועה.
שיקום לאחר ניתוח
לאחר ניתוח שחרור ארתרוסקופי, תהליך השיקום כולל:
פיזיותרפיה אינטנסיבית: לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. תהליך זה חיוני להחזרת התפקוד המלא של הכתף.
תוכנית תרגילים מותאמת: ההתמקדות בתרגילים שיכולים לשפר את התפקוד ולמנוע בעיות נוספות בעתיד.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא חלק קרדינלי בשיקום לאחר תסמונת כתף קפואה. הטיפול מסייע בהפחתת הכאב, בשיפור התפקוד הכללי של המפרק ובמניעת פציעות חוזרות. תוכנית טיפול מותאמת אישית יכולה להבטיח חזרה בטוחה לפעילות יומיומית או ספורטיבית.
