המרפק הוא מפרק מורכב ומרכזי בגוף, הממוקם בין עצם ההומרוס (Humerus) שבזרוע לבין עצמות הרדיוס (Radius) והאולנה (Ulna) שבאמה. המפרק מאפשר מגוון רחב של תנועות חיוניות, כולל כיפוף (Flexion), יישור (Extension), וסיבוב של הזרוע.
מבנה המפרק (עצמות, רצועות, גידים, קפסולה)
המרפק מורכב ממספר רכיבים חשובים:
עצמות:
ההומרוס: עצם הזרוע, החולקת את המפרק עם האולנה והרדיוס.
האולנה: עצם האמה, השוכנת בצד הפנימי של המרפק.
הרדיוס: עצם האמה, השוכנת בצד החיצוני של המרפק.
רצועות:
הרצועה הקולטרלית האולנרית (UCL): מספקת יציבות למפרק מצד האולנה.
הרצועה הקולטרלית הרדיאלית (RCL): מספקת יציבות למפרק מצד הרדיוס.
גידים: גידים של שרירים כמו הביספס והטריספס מתחברים למפרק ומשפיעים על תנועות הזרוע.
קפסולה: קפסולה סיבירית מקיפה את המפרק, מספקת תמיכה ומגינה על המבנים הפנימיים.
תפקוד מכני וביומכני של המרפק
המרפק פועל כמפרק צירי (Hinge Joint), המאפשר תנועות של כיפוף ויישור. תנועות אלו חיוניות לביצוע פעולות יומיומיות רבות כגון:
הרמת חפצים: פעולות של הרמה, דחיפה או משיכה.
זריקות: תנועות הקשורות לספורט, כמו כדורסל או כדור בסיס.
המפרק מתפקד בשיתוף פעולה עם הכתף והמפרק של האמה, דבר המאפשר תנועות מורכבות יותר כמו סיבוב והעברת משקל.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא כלי חיוני בשיקום המרפק לאחר פציעות או ניתוחים. הטיפול מסייע בשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. פיזיותרפיסטים מפתחים תוכניות טיפול אישיות, הכוללות תרגילים לשיפור הגמישות, חיזוק השרירים המייצבים ושיפור התפקוד הכללי של המפרק.
פריקות מרפק הן פציעות חמורות שבהן ראש אחת מעצמות המרפק יוצא מהמקום, דבר שיכול להוביל לכאב חמור, חוסר תפקוד ומגבלות בתנועה. פריקות יכולות להתרחש בעקבות טראומה, כמו נפילה, חבלה ישירה או תנועות פתאומיות.
פריקה קדמית ואחורית של המרפק
פריקה קדמית (Anterior Dislocation): מתרחשת כאשר ראש הרדיוס או האולנה זזים קדימה מההומרוס. זהו סוג פחות נפוץ של פריקה במרפק.
פריקה אחורית (Posterior Dislocation): זהו הסוג השכיח ביותר של פריקות במרפק, שבו ראש ההומרוס זז אחורה. פריקה זו נפוצה יותר לאחר נפילות או חבלות ישירות.
אבחון ודימות
אבחון פריקות מרפק מתבצע באמצעות:
בדיקה קלינית: רופא אורטופד יבצע בדיקה פיזית להעריך את הכאב, תנועתיות המרפק והמראה החיצוני.
דימות: בדיקות רנטגן, MRI או CT עשויות לשמש לאישור האבחנה ולזיהוי נזקים נוספים לרקמות הסובבות.
טיפול שמרני (שחזור סגור, חבישה)
במקרים מסוימים, ניתן לטפל בפריקות בצורה שמרנית:
שחזור סגור: החזרת ראש העצם למקומו על ידי הרופא ללא צורך בניתוח.
חבישה: קיבוע המרפק לאחר החזרת העצם למקום, כדי למנוע תנועה מיותרת במהלך ההחלמה.
ניתוחים ושיקום לאחר פריקה
במקרים שבהם יש נזק משמעותי לעצמות, רצועות או רקמות אחרות, ייתכן שיהיה צורך בניתוח:
שיקום לאחר פריקה: תהליך השיקום כולל פיזיותרפיה לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. המטרה היא להחזיר את המפרק לתפקוד מלא ולהפחית את הסיכון לפריקות חוזרות.
שיקום לאחר פריקה חוזרת
פריקות חוזרות עשויות להתרחש כאשר קיימת חוסר יציבות במפרק. במקרה זה, ייתכן שהשיקום יכלול:
פיזיותרפיה אינטנסיבית: שיקום ממוקד לשיפור יציבות המפרק וחיזוק השרירים הסובבים.
ניתוחים לתיקון אי-יציבות: אם הטיפול השמרני לא מצליח, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לתיקון הרצועות והלברום.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא חלק קרדינלי בשיקום לאחר פריקות מרפק. טיפול זה מסייע בהפחתת הכאב, שיפור התפקוד הכללי של המפרק, ומפחית את הסיכון לפציעות חוזרות. תוכנית טיפול מותאמת אישית יכולה להבטיח חזרה בטוחה לפעילות יומיומית או ספורטיבית.
שברים במרפק הם פציעות חמורות שיכולות להיגרם כתוצאה מטראומה ישירה, נפילה או חבלה. שברים אלו יכולים להשפיע על עצמות שונות באזור המרפק, כולל ראש הרדיוס, האולקרנון ועצם ההומרוס הדיסטלית. טיפול מהיר ומדויק בשברים חשוב להחזרת התפקוד המלא של המפרק.
שבר בראש הרדיוס (Radial Head Fracture)
שבר בראש הרדיוס הוא פציעה נפוצה, במיוחד אצל אנשים צעירים ופעילים, והיא מתרחשת לרוב לאחר נפילות על יד מורמת.
תסמינים:
כאב חזק באזור המרפק.
נפיחות.
קושי בתנועת היד, במיוחד בתנועות סיבוביות.
ניהול שמרני וניתוחי (שחזור פתוח וקיבוע פנימי – ORIF)
הטיפול בשבר בראש הרדיוס יכול לכלול:
ניהול שמרני: במקרים קלים, ייתכן שהרופא ימליץ על מנוחה, קיבוע באמצעות חבישות ותרגילים לשיפור טווחי התנועה.
ניתוח: במקרים חמורים או כאשר יש תזוזה של השבר, עשוי להיות צורך בניתוח. שחזור פתוח וקיבוע פנימי (ORIF) נעשה כדי להחזיר את העצם למקומה ולקבע אותה בעזרת פלטות וברגים.
שיקום לאחר ניתוח
לאחר ניתוח לשבר בראש הרדיוס, תהליך השיקום כולל:
פיזיותרפיה: לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב.
תוכנית תרגילים מותאמת: להתמקדות בשיפור התפקוד המלא של המרפק.
שבר באולקרנון (Olecranon Fracture)
שבר באולקרנון מתרחש כאשר קצה האולנה (העצם בצד הפנימי של המרפק) נשבר. שבר זה נפוץ יותר בקרב אנשים מבוגרים לאחר נפילות.
תסמינים:
כאב חזק בנקודת השבר.
נפיחות.
קושי ביישור הזרוע או בכיפוף המרפק.
אפשרויות טיפול (קיבוע, ניתוחים)
הטיפול בשבר באולקרנון כולל:
קיבוע: במקרים קלים, ניתן לקבע את המרפק באמצעות חבישות ולעודד מנוחה.
ניתוח: במקרים חמורים, שבר באולקרנון עשוי לדרוש ניתוח לתיקון השבר ולקיבוע בעזרת פלטות וברגים.
שיקום לאחר ניתוח
לאחר ניתוח לשבר באולקרנון, תהליך השיקום כולל:
פיזיותרפיה: לשיפור טווחי התנועה והפחתת הכאב.
תרגולים מותאמים: תרגולים ממוקדים לשיפור תפקוד המרפק.
שבר של עצם ההומרוס הדיסטלית (Distal Humerus Fracture)
שבר בעצם ההומרוס הדיסטלית מתרחש בחלק התחתון של העצם, סמוך למרפק. שבר זה מצריך טיפול מיידי.
תסמינים:
כאב חזק בנקודת השבר.
נפיחות.
קושי להזיז את היד.
ניתוחים (קיבוע פנימי) ושיקום
הטיפול בשבר של עצם ההומרוס הדיסטלית כולל:
ניתוח: לרוב נדרש קיבוע פנימי על מנת להחזיר את העצם למקומה ולייצב אותה.
שיקום לאחר ניתוח: כולל פיזיותרפיה לחיזוק המרפק והחזרת טווחי התנועה.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא חלק קרדינלי בשיקום לאחר שברים במרפק. הטיפול מסייע בהחזרת התפקוד המלא של המפרק, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. תוכנית טיפול מותאמת אישית יכולה להבטיח חזרה בטוחה לפעילות יומיומית או ספורטיבית.
קרעים ברצועות המרפק הם פציעות שכיחות, במיוחד בקרב ספורטאים או אנשים העוסקים בפעילויות גופניות אינטנסיביות. פגיעות אלו יכולות להיגרם בעקבות טראומה, פגיעות חוזרות על עצמן או עומס יתר על המפרק.
קרע ברצועה הקולטרלית האולנרית (Ulnar Collateral Ligament – UCL)
רצועת UCL ממוקמת בצד הפנימי של המרפק ומספקת יציבות למפרק. קרע ברצועה זו הוא פציעה נפוצה, במיוחד בספורטאים, כמו שחקני בייסבול, החשופים לתנועות חוזרות של זריקות.
תסמינים:
כאב פנימי במרפק, במיוחד בעת ביצוע תנועות כמו זריקות.
נפיחות באזור המרפק.
חוסר יציבות במהלך פעולות יומיומיות.
ניהול שמרני (פיזיותרפיה, עבודה על פרופריוספציה)
במקרים של קרעים קלים, הטיפול יכול להיות שמרני:
פיזיותרפיה: תוכנית טיפולית הממוקדת בשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים הסובבים את המרפק ושיפור שיווי המשקל.
עבודה על פרופריוספציה: תרגילים לשיפור התחושה של המיקום במרחב, כדי לשמור על יציבות המפרק.
ניתוחי Tommy John לשחזור הרצועה
במקרים חמורים, כאשר הקרע משמעותי או כאשר יש חזרת תסמינים, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לשחזור הרצועה:
שחזור רצועת UCL: ניתוח זה כולל לקיחת גיד ממקום אחר בגוף (כמו גיד מחתיכת הקיבה) והשתלתו במקום הרצועה הפגועה.
שיקום לאחר ניתוח
לאחר ניתוח לשחזור הרצועה, תהליך השיקום כולל:
פיזיותרפיה אינטנסיבית: לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. התהליך כולל תרגילים מותאמים אישית לפי התקדמות המטופל.
קרע ברצועה הקולטרלית הרדיאלית (Radial Collateral Ligament – RCL)
קרע ברצועה הקולטרלית הרדיאלית הוא פחות שכיח, אך יכול להתרחש גם הוא בעקבות טראומה או פציעות חוזרות.
תסמינים:
כאב בצד החיצוני של המרפק.
חוסר יציבות ואי נוחות במהלך תנועות.
טיפולים שמרניים וניתוחיים
הטיפול ברצועה הקולטרלית הרדיאלית יכול לכלול:
טיפולים שמרניים: פיזיותרפיה, תרופות נוגדות דלקת, ומנוחה.
ניתוחים: במקרים קשים, עשוי להיות צורך בניתוח לתיקון הרצועה הפגועה.
שיקום לאחר ניתוח
שיקום לאחר ניתוח לתיקון רצועה קולטרלית רדיאלית כולל פיזיותרפיה ממוקדת, שמטרתה לשפר את טווחי התנועה ולחזור לתפקוד מלא של המרפק.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא חלק קרדינלי בשיקום לאחר קרעים ברצועות המרפק. הטיפול מסייע בהפחתת הכאב, בשיפור התפקוד הכללי של המפרק ובמניעת פציעות חוזרות. תוכנית טיפול מותאמת אישית יכולה להבטיח חזרה בטוחה לפעילות יומיומית או ספורטיבית.
דלקות גידים במרפק הן פציעות שכיחות, המתפתחות בעקבות עומס יתר, פגיעות חוזרות או שימוש לא נכון במפרק. דלקות אלו נפוצות בקרב ספורטאים, עובדים פיזיים ואנשים העוסקים בפעולות גופניות רבות.
טניס אלבו (Tennis Elbow – Lateral Epicondylitis)
טניס אלבו הוא מצב שבו יש דלקת בגידים המחברים את השרירים החיצוניים של האמה (Lateral Epicondyle). מצב זה מתרחש לרוב בעקבות תנועות חוזרות של הזרוע, כמו זריקות או חבטות.
תסמינים:
כאב בצד החיצוני של המרפק.
כאב המתגבר בעת פעולות כמו הרמה, חבטה או אחיזת חפצים.
חוסר נוחות במהלך פעולות יומיומיות.
טיפול שמרני (פיזיותרפיה, גלי הלם, הזרקות)
הטיפול בטניס אלבו כולל:
פיזיותרפיה: תוכנית טיפולית הממוקדת בשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. תרגילים יכולים לכלול מתיחות, תרגילים לחיזוק והדרכת טכניקות להפחתת העומס על הגידים.
גלי הלם: טיפול באמצעות גלי הלם יכול לעזור בהפחתת הכאב ולשפר את התפקוד.
הזרקות: הזרקות של סטרואידים או PRP (פלזמה עשירה בטסיות) יכולות לשמש להקלת הכאב ולהפחתת הדלקת.
ניתוחים במקרים עמידים ושיקום לאחר ניתוח
במקרים שבהם הטיפול השמרני אינו מצליח להקל על התסמינים, ייתכן שיהיה צורך בניתוח:
ניתוח לשחרור הגידים: ניתוח זה מתמקד בהסרת חלק מהגידים הפגועים או הדלקת כדי להקל על הכאב ולשפר את התפקוד.
שיקום לאחר ניתוח: תהליך השיקום לאחר ניתוח כולל פיזיותרפיה ממוקדת לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב.
גולף אלבו (Golfer’s Elbow – Medial Epicondylitis)
גולף אלבו מתאר דלקת בגידים המחברים את השרירים הפנימיים של האמה (Medial Epicondyle). מצב זה מתרחש לרוב עקב תנועות חוזרות או מאמצים גבוהים.
תסמינים:
כאב בצד הפנימי של המרפק.
תחושת נוקשות והגבלה בטווחי התנועה.
כאב המוחמר במהלך פעולות כמו אחיזת חפצים או הרמת משקלים.
טיפולים לא-ניתוחיים וניתוחיים
הטיפול בגולף אלבו כולל:
טיפולים שמרניים: פיזיותרפיה, נוגדי דלקת והקפאת האזור.
ניתוחים: במקרים חמורים או כאשר הטיפול השמרני לא מצליח, עשוי להיות צורך בניתוח לתיקון הנזק.
שיקום לאחר ניתוח
לאחר ניתוח, תהליך השיקום כולל:
פיזיותרפיה: לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב.
תרגולים מותאמים: תרגולים ממוקדים לשיפור תפקוד המרפק.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא קריטית לשיקום דלקות גידים במרפק. טיפול זה מסייע בהפחתת הכאב, שיפור התפקוד הכללי של המפרק ומניעת פציעות חוזרות. תוכנית טיפול מותאמת אישית יכולה להבטיח חזרה בטוחה לפעילות יומיומית או ספורטיבית.
תסמונת התפס במרפק מתייחסת למצב שבו יש חיכוך בין עצמות המרפק או בין עצמות המרפק לרקמות רכות כגון גידים ורצועות. מצב זה יכול להוביל לכאב, חוסר נוחות ומגבלה בתנועתיות.
תפס קדמי ואחורי
תפס קדמי: מתרחש כאשר יש חיכוך בין החלק הקדמי של המרפק לבין עצמות או גידים, בעיקר במהלך תנועות של יישור או סיבוב של הזרוע.
תפס אחורי: מתרחש כאשר החיכוך קורה בחלק האחורי של המרפק, לעיתים כתוצאה מהתמתחות או דלקת.
טיפולים שמרניים (שינויים ביומכניים, פיזיותרפיה)
הטיפול השמרני בתסמונת התפס כולל:
שינויים ביומכניים: התאמת טכניקות ספורטיביות או פעילויות יומיומיות כדי להפחית את העומס על המרפק ולמנוע חיכוך מיותר.
פיזיותרפיה: טיפול פיזיותרפי המתמקד בשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים הסובבים את המרפק, ושיפור שיווי המשקל. תרגילים יכולים לכלול מתיחות, חיזוקים ותרגילים לשיפור הפרופריוספציה.
ניתוחי ארתרוסקופיה לשחרור התפס
במקרים שבהם הטיפול השמרני אינו מצליח, ייתכן שיהיה צורך בניתוח ארתרוסקופיה:
תהליך הניתוח: במהלך ניתוח זה, המנתח משתמש במכשירים זעירים לשחרר את הלחץ מהמרפק על ידי הסרת רקמות דלקתיות או חלקים מעצם הגורמים לחיכוך.
שיקום לאחר ניתוח: השיקום כולל פיזיותרפיה לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. תהליך זה חיוני להחזרת תפקוד המפרק.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא חלק קרדינלי בשיקום לאחר תסמונת התפס במרפק. טיפול זה מסייע בהפחתת הכאב, שיפור התפקוד הכללי של המפרק ומניעת פציעות חוזרות. תוכנית טיפול מותאמת אישית יכולה להבטיח חזרה בטוחה לפעילות יומיומית או ספורטיבית.
שחיקה ופגיעות סחוסיות במרפק הן בעיות רפואיות שיכולות להוביל לכאב, חוסר נוחות ומגבלות בתנועה. הסחוס במפרק המרפק משמש כבולם זעזועים ומסייע בשמירה על תנועה חלקה. כאשר הסחוס נשחק או נפגע, זה עלול להוביל לדלקת מפרקים ניוונית (אוסטיאוארתריטיס) ולתסמינים כרוניים.
אוסטיאוארתריטיס במרפק
אוסטיאוארתריטיס היא מחלה ניוונית במפרק, שבה הסחוס שמצפה את קצות העצמות במפרק נשחק בהדרגה. מצב זה יכול להיגרם כתוצאה משחיקה טבעית עם הגיל, פגיעות קודמות או עומס חוזר על המפרק.
תסמינים:
כאב במפרק המרפק, בעיקר בעת תנועה.
נוקשות במפרק, במיוחד לאחר מנוחה ממושכת.
קושי בביצוע פעולות יומיומיות כמו הרמת יד או זריקות.
טיפולים שמרניים (פיזיותרפיה, עזרים אורתופדיים)
הטיפול השמרני באוסטיאוארתריטיס כולל:
פיזיותרפיה: טיפול פיזיותרפי חשוב לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים הסובבים את המרפק והפחתת הכאב. תרגילים יכולים לכלול מתיחות, תרגילים לחיזוק והדרכת טכניקות לשיפור תפקוד המרפק.
עזרים אורתופדיים: שימוש בעזרים כמו מדרסים או סדים כדי להקל על העומס על המפרק.
ניתוחי ארתרוסקופיה לתיקון הסחוס
במקרים שבהם הטיפול השמרני אינו מצליח להקל על הכאב או לשפר את התפקוד, ייתכן שיהיה צורך בניתוח ארתרוסקופיה. במהלך ניתוח זה, המנתח מסיר את הרקמות הפגועות ומבצע תיקונים על הסחוס במידת הצורך.
שיקום לאחר ניתוח: תהליך השיקום כולל פיזיותרפיה לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. השיקום חיוני להחזרת התפקוד המלא של המרפק.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא קריטית לשיקום לאחר פגיעות סחוסיות ושחיקה במרפק. טיפול זה מסייע בהפחתת הכאב, שיפור התפקוד הכללי של המפרק ומפחית את הסיכון לפציעות חוזרות. טיפול פיזיותרפי מתאים יכול לשפר את איכות החיים ולמנוע בעיות עתידיות.
תסמונת לכידת העצב האולנרי היא מצב רפואי שבו העצב האולנרי נלחץ או נלכד במעבר שלו ליד המרפק, דבר שיכול לגרום לכאב, תחושת נמלול וחוסר נוחות ביד ובאצבעות. מצב זה נפוץ בקרב אנשים העוסקים בפעולות הדורשות כיפוף חוזר של המרפק או לחץ על האזור.
אבחון ודימות
אבחון תסמונת לכידת העצב האולנרי מתבצע על ידי רופא אורטופד, הכולל:
בדיקה פיזית: רופא יבצע בדיקה של המרפק והיד כדי לאתר תסמינים כמו כאב, נמלול או חולשה.
דימות: בדיקות כמו MRI או אלקטרומיוגרפיה (EMG) עשויות לשמש לאישור האבחנה ולזיהוי נזקים אפשריים.
טיפול שמרני (שינוי תנוחות, פיזיותרפיה)
במקרים קלים, הטיפול יכול להיות שמרני:
שינוי תנוחות: שינוי סגנון העבודה או פעילות יומיומית כדי להפחית את הלחץ על העצב האולנרי.
פיזיותרפיה: טיפול פיזיותרפי הכולל תרגילים לשיפור טווחי התנועה וחיזוק השרירים הסובבים את המרפק. הפיזיותרפיסטים יכולים להמליץ על טכניקות להקלת הכאב ולשיפור תפקוד היד.
ניתוחי שחרור העצב (Ulnar Nerve Decompression)
אם הטיפול השמרני אינו מצליח להקל על התסמינים, ייתכן שיהיה צורך בניתוח לשחרור העצב האולנרי:
תהליך הניתוח: במהלך הניתוח, המנתח משחרר את הלחץ על העצב האולנרי על ידי הסרת מבנים המפעילים עליו לחץ, כגון רקמות רכות או שאריות עצם.
שיקום לאחר ניתוח
לאחר ניתוח לשחרור העצב, תהליך השיקום כולל:
פיזיותרפיה: לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. תהליך זה חשוב להחזרת התפקוד המלא של היד והמרפק.
תרגולים מותאמים: תרגולים ממוקדים לשיפור התפקוד הכללי של היד ולמניעת בעיות נוספות בעתיד.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא חלק קרדינלי בשיקום לאחר תסמונת לכידת העצב האולנרי. טיפול זה מסייע בהפחתת הכאב, בשיפור התפקוד הכללי של היד ובמניעת פציעות חוזרות. תוכנית טיפול מותאמת אישית יכולה להבטיח חזרה בטוחה לפעילות יומיומית או ספורטיבית.
תסמונת המדור במרפק היא מצב רפואי חמור שבו יש עלייה בלחץ בתוך המדור הפנימי של המרפק, דבר שיכול להוביל לנזק לרקמות, כולל עצבים ושרירים. מצב זה עלול להתרחש בעקבות פגיעות טראומטיות, שברים או שימוש יתר במפרק.
פגיעות טראומה והתפתחות של תסמונת המדור
תסמונת המדור עלולה להתרחש לאחר פגיעות טראומטיות כמו:
שברים: שברים במרפק או באמה יכולים לגרום להתנפחות ולעלייה בלחץ המדור.
חבלות: חבלות ישירות על המרפק עשויות לגרום לדלקת ולעלייה בלחץ.
ניתוחי חירום (פציאת מדור – Fasciotomy)
כאשר לחץ המדור עולה בצורה משמעותית, עלולה להתפתח תסמונת מדור חריפה, שהיא מצב חירום רפואי. הטיפול בניתוחי חירום כולל:
פציאת מדור (Fasciotomy): ניתוח שבו המנתח פותח את המדור המושפע כדי לשחרר את הלחץ. הניתוח מתבצע במטרה למנוע נזק קבוע לרקמות.
שיקום לאחר ניתוח
לאחר ניתוח לשחרור תסמונת המדור, תהליך השיקום כולל:
פיזיותרפיה: לשיפור טווחי התנועה, חיזוק השרירים והפחתת הכאב. תהליך זה חיוני להחזרת התפקוד המלא של המרפק.
תרגולים מותאמים: תרגולים ממוקדים לשיפור התפקוד הכללי של היד ולמניעת בעיות נוספות בעתיד.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא חלק קרדינלי בשיקום לאחר תסמונת המדור במרפק. טיפול זה מסייע בהפחתת הכאב, שיפור התפקוד הכללי של היד, ובמניעת פציעות חוזרות. תוכנית טיפול מותאמת אישית יכולה להבטיח חזרה בטוחה לפעילות יומיומית או ספורטיבית.
שיקום המרפק לאחר פציעות וניתוחים הוא תהליך חיוני להחזרת התפקוד המלא של המפרק, הפחתת הכאב והפחתת הסיכון לפציעות חוזרות. תהליך זה דורש גישה שיטתית, המשלבת טיפול פיזיותרפי, תרגילים מותאמים אישית ומעקב צמוד.
עקרונות בסיסיים בשיקום המרפק
הפחתת כאב ונפיחות: בשלב הראשוני, חשוב להפחית את הכאב והנפיחות שנגרמים כתוצאה מהפציעה או הניתוח. לשם כך, ניתן להשתמש בקרח, תרופות נוגדות דלקת ומנוחה.
שיפור טווחי תנועה: לאחר שהכאב פוחת, יש להתחיל בתהליך של שיפור טווחי התנועה של המרפק. תרגילים פסיביים ואקטיביים מסייעים לשחזר את התנועתיות התקינה של המפרק.
חיזוק שרירים: חיזוק השרירים הסובבים את המרפק חיוני לשמירה על יציבות המפרק ולמניעת פציעות חוזרות. חיזוק השרירים כולל תרגילים ממוקדים לשרירים כמו הביספס והטריספס.
פיזיותרפיה: שלבי השיקום
הפיזיותרפיה היא חלק בלתי נפרד מתהליך השיקום וכוללת מספר שלבים:
שלב שיפור טווחי התנועה: תרגילים לשחזור כיפוף ויישור המרפק, כמו גם תנועות סיבוביות.
שלב החיזוק: תרגילים לחיזוק השרירים שמסביב למרפק, תוך שמירה על יציבות המפרק.
שלב שיווי המשקל והפרופריוספציה: תרגילים שמיועדים לשיפור שיווי המשקל והתחושה של המיקום במרחב, חשובים במיוחד לאחר פציעות במפרק.
תוכניות שיקום אינטגרטיביות: תרגילים ספציפיים ומעקב אחר תפקוד
תוכנית השיקום כוללת תרגילים המיועדים לשיפור היציבות, החוזק והגמישות של המרפק:
תרגילים לחיזוק: חיזוק שרירים בעזרת מכשירים, גומיות או משקולות.
תרגילים לשיפור גמישות: מתיחות של השרירים ורצועות המרפק.
מעקב אחר התקדמות: מעקב צמוד של הפיזיותרפיסט אחר ההתקדמות בתהליך השיקום, כולל הערכה מתמדת של תפקוד המרפק והתאמת התוכנית במידת הצורך.
הצורך בטיפולי פיזיותרפיה – פיזיותרפיה היא חלק בלתי נפרד מהשיקום לאחר פציעות וניתוחים במרפק. הטיפול מסייע בשיפור התפקוד היומיומי של המרפק, הפחתת הכאב ושיפור הגמישות והכוח. הפיזיותרפיה גם תורמת למניעת פציעות חוזרות על ידי חיזוק המפרק והכנה לחזרה לפעילות ספורטיבית או יומיומית.
