בדיקת הדמיה נשמעת מרגיעה, אבל ברוב המקרים היא לא משנה את הטיפול — ולפעמים אפילו מזיקה. מחקרים הראו שוב ושוב שבלטי דיסק ושינויים ניווניים מופיעים בשכיחות גבוהה גם אצל אנשים בלי כאב כלל. במילים אחרות, צילום שמראה "בלט דיסק" לא בהכרח מצביע על מקור הכאב שלך. כשמטופל רואה מילים כמו "ניוון" או "בלט" בדו"ח, זה לרוב מגביר חרדה ופחד מתנועה — בדיוק ההפך ממה שעוזר.

זו אולי ההנחה הכי מושרשת, וגם הכי שגויה. כאב הוא לא מד נזק — הוא אות שמערכת העצבים מייצרת, ומושפע מהרבה יותר מאשר מצב הרקמה. בכאב גב כרוני, לרוב הרקמה כבר החלימה מזמן, אבל מערכת העצבים נשארה רגישה. עייפות, מתח נפשי, חוסר שינה וחוסר תנועה — כולם מגבירים את הרגישות הזו ואת עוצמת הכאב, בלי שום נזק חדש.

מנוחה קצרה בשלב חריף בסדר. אבל מנוחה ממושכת היא מהדברים הגרועים שאפשר לעשות לגב כרוני. כשנמנעים מתנועה, השרירים נחלשים, והמוח מפתח דפוס של "הימנעות מפחד" — הוא לומד להימנע מתנועות מסוימות, וכל תזוזה הופכת למאיימת. דווקא תרגול מבוקר, כולל הרמת משקל בטכניקה נכונה, הוא מה שבונה גב חזק ועמיד.

הביטוי הזה מפחיד — ולא נכון. הדיסקים מעוגנים היטב בין החוליות; הם לא "מחליקים" החוצה ולא "קופצים" למקום. מה שכן קורה: השכבה החיצונית של הדיסק יכולה להיחלש ולהיווצר בלט (הרניה), שלעיתים לוחץ על עצב ומכאיב. אבל זה לא דיסק "שזז" — וברוב המקרים, הבלט נספג חזרה מעצמו עם הזמן.

"שב ישר" זו עצה ותיקה, אבל המחקר לא מצא קשר ברור בין יציבה "מושלמת" לבין כאב גב. אין תנוחה אחת נכונה, ואין תנוחה אחת שהורסת. מה שכן מזיק זה להישאר באותה תנוחה — כל תנוחה — שעות רצופות. הגוף אוהב גיוון, לא קיפאון.